עדשות מגע, זיהומי קרנית, קוצר ראייה בילדים, שתלי קרנית ומיפוי קרנית
המאמר הזה הוא סקירה מרוכזת של כמה נושאים מרכזיים בבריאות העין ובעדשות מגע: זיהומי קרנית, ההיסטוריה של העדשות והעדשות הסקלרליות, הסיבות לסיבוכים, נוחות ההרכבה לפי ממצאים מכנסים בינלאומיים, עצירת קוצר ראייה בילדים, עדשות מגע לעין עצלה, שתלי קרנית לזוקן ראייה, והקשר בין מיפוי קרנית לעדשות מגע. לכל נושא יש באתר גם מאמר מורחב.
זיהומי קרנית ועדשות מגע
מיליוני אנשים מרכיבים עדשות מגע, וכ-6% מהם סובלים מדי שנה מסיבוך כלשהו, מאי נוחות ודלקת ועד קרטיטיס מיקרוביאלית, הסיבוך הקשה ביותר, שעלול לגרום לנזק קבוע לראייה. בארצות הברית מאובחנים מדי שנה כ-12,000 מקרים של דלקת זיהומית בקרנית שקשורה לעדשות, ומחקרים בארצות הברית ובאנגליה מראים שעדשות הן גורם הסיכון הגבוה ביותר לקרטיטיס מיקרוביאלית.
איך הזיהום נוצר
חיידקים נצמדים לעדשה במשיכה אלקטרוסטטית ומתרבים עליה ועל קופסת האחסון. הם יוצרים ביופילם שמקנה להם עמידות לחומרי חיטוי ולאנטיביוטיקה, ומשתחררים לעין כשמרכיבים עדשה מזוהמת. P. aeruginosa הוא חיידק שכיח וקשה, ששורד ומתרבה גם בתנאים קיצוניים, אפילו במים מזוקקים, ומפתח ביופילם במהירות.
גורמי הסיכון
הרכבה מעבר לזמן המומלץ, שינה עם עדשות שאינן מיועדות לכך, ניקוי וחיטוי לקויים של העדשות והקופסאות, הזנחת שגרת הניקוי (שכיחה יותר אצל מרכיבים ותיקים), אי שטיפת ידיים, עישון, הזמנה באינטרנט בלי התאמה ומעקב, הרכבה ממושכת, ובעיות בריאות כמו סוכרת ומחלת תירואיד. שחייה עם עדשות היא גורם סיכון משמעותי, כולל לאקנטמבה, גם בבריכה עם חומר חיטוי.
סוג העדשה
למרות פיתוח עדשות איכותיות, שיעור הזיהומים לא ירד. עדשות יומיות (DD) נמצאו גורם סיכון, אולי בגלל שינה איתן או חומרים שמאפשרים היצמדות חיידקים, אבל הזיהומים בהן נוטים להיות קלים יותר, לרוב Coagulase-negative staphylococcus, ואילו בעדשות שמוחלפות לעיתים רחוקות יותר יכולים לצמוח חיידקים מסוכנים יותר כמו פסאודומונס. עדשות סיליקון הידרוג'ל עם מעבר חמצן גבוה לא הפחיתו זיהומים. עדשות אורתוקרטולוגיה נקשרו להתפרצויות של זיהומים קשים, בעיקר מפסאודומונס ואקנטמבה.
המלצות המניעה: הדרכה מתמדת, הקפדה על הוראות היצרן לניקוי, לחיטוי ולהחלפת העדשות והקופסאות, הימנעות משחייה ומשינה עם עדשות לא מיועדות, והחלפה תכופה של נוזלים וקופסאות.
ההיסטוריה של עדשות המגע והעדשות הסקלרליות
ליאונרדו דה וינצ'י הגה את רעיון עדשת המגע ב-1508. ב-1888 ייצר פיק עדשות סקלרליות מזכוכית, אבל הסבילות להן הייתה מוגבלת. בשנות השלושים יוצרו עדשות מפלסטיק, שנתנו ראייה טובה אבל לזמן קצר, בגלל בצקת קרנית וחדירת כלי דם. חומרים קלים לעיבוד אפשרו עדשות מחוררות לשיפור האוורור וזרימת הדמעות.
היום עדשות סקלרליות מיוצרות מחומרים חדירים לגזים, שמאפשרים חילוף חומרים תקין יותר במשטח העין, והן עוזרות במצבים כמו יובש וחיכוך. רוב ההתאמות כיום הן לעדשות אטומות, בלי חורים.
התאמה
אזור הנחיתה (הגובלת) הוא החשוב ביותר להצלחה לטווח ארוך. טכנולוגיית OCT מאפשרת למדוד במדויק את עובי שכבת הדמעות מתחת לעדשה. שקיעת העדשה במהלך שעות ההרכבה עלולה להקטין את המרווח מעל הקרנית ולגרום לתופעות לא רצויות. בעולם יש נטייה להעדיף עדשות מיני סקלרליות, שנתפסות כידידותיות יותר: התאמה פשוטה יותר ושימוש פחות מורכב. בעדשות גדולות יותר יש אתגר באספקת חמצן ללימבוס בגלל עובי העדשה.
שינויים בחומרי הגלם יכולים להגביר את מעבר החמצן, אבל חומרים עם DK גבוה עלולים להיות פחות עמידים לשריטות ולבלאי. אין הסכמה מלאה על תמיסות משמרות לעדשות סקלרליות, וחלק מהמומחים ממליצים להימנע מהן אצל אלרגיים. אין גם הסכמה על שעות ההרכבה, וחלק ממליצים להסיר, לנקות ולהרכיב מחדש כל 4 עד 5 שעות כדי למנוע הצטברות חומרים.
הקלות הבלתי נסבלת של הרכבת עדשות
לפני כ-25 שנה עולם העדשות היה מצומצם, התהליך יקר ומורכב, והסיבוכים נדירים יחסית בזכות הקפדה רבה. בשנות השמונים, העדשות החד פעמיות והעדשות לזמן קצוב (יומיות, שבועיות, חודשיות) שינו את התמונה: התאמה מיידית ופשוטה ומחיר נמוך לעדשה. ובכל זאת, הדיווחים על סיבוכים עלו, והחמור שבהם הוא דלקת קרנית זיהומית. לפי המחקרים שהובאו, מרכיבי עדשות נמצאים בסיכון גבוה פי 40 ויותר לסיבוך בקרנית לעומת מי שאינו מרכיב.
הסיבה העיקרית היא היענות (compliance) נמוכה להוראות הטיפול, והיגיינה אישית וסביבתית ירודה נמצאה כגורם העיקרי לזיהומים. הזמינות באינטרנט ובבתי מרקחת בלי מרשם והדרכה מחמירה את הבעיה. בישראל יש הצעת רגולציה שמחייבת מרשם והדרכה אחרי התאמה מוצלחת, אך טרם פורסמו תקנות. ה"זול" הוביל ל"זילות": תחושה של "מה בכך" וזלזול בטיפול בעדשות.
נוחות ההרכבה: ממצאים מכנסים בינלאומיים
15% עד 50% מהמרכיבים נושרים מהשימוש בעדשות, יותר באסיה (36%) מאשר בארצות הברית (16%), ורק כ-5% מהנושרים מעוניינים לחזור. הסיבות העיקריות הן אי נוחות (50% מהמקרים) ויובש.
- חמצן: לא נמצא קשר מובהק בין DK/l לנוחות, ועדשות "נושמות" לשינה אינן בהכרח נוחות יותר.
- חיכוך: ככל הנראה חיכוך גבוה פוגע בנוחות, אך אין הוכחה חד משמעית.
- משקעים: לא נמצא קשר מובהק בין משקעי חלבון לנוחות בהידרוג'ל, קשר קלוש בסיליקון הידרוג'ל, ועדות מינימלית למשקעים שומניים. גם המטען החשמלי וסוג וכמות המשקעים עשויים להשפיע.
- תדירות החלפה: מחקרים רבים הראו נוחות טובה יותר בהחלפה תכופה, אך קשה להוכיח שזו הסיבה היחידה.
- תמיסות: הממצאים חלוקים, וניסיון של תמיסה אחרת עשוי לעזור.
- המטופל: יותר אי נוחות אצל נשים (בעיקר צעירות), אלרגיים, משתמשים בתרופות מסוימות (רואקוטן), דיאטות מסוימות, שכבת דמעות לא טובה, מעשנים ומי שאינם מקפידים על ההוראות.
כנס BCLA הבריטי הוא בעל אופי מחקרי, וכנס GSLS האמריקאי בעל אופי קליני. ב-GSLS בלט נושא העדשות הסקלרליות: אי נוחות בהן קשורה לפרופיל הקצה, משקל מינימלי באזור הסקלרלי עלול ללחוץ על כלי דם, וערפל על העדשה עשוי להיות קשור ליובש. המסקנה: אי נוחות היא בעיה רב גורמית, וצריך להתייחס לחומר, לתמיסות ולמטופל. התאמה מחודשת ונכונה יכולה לפתור אותה.
עצירת קוצר ראייה בילדים
קוצר ראייה נמצא בעלייה מתמדת בעולם, במיוחד באסיה. הוא מתפתח לרוב בגילאי 6 עד 10 ומתקדם מהר יותר בתחילת גיל העשרה. ההשלכות: עלויות טיפול גבוהות וסיכון לגלאוקומה ולחורים, קרעים והיפרדות ברשתית. התיאוריות להתקדמות כוללות פעילות יתר של האקומודציה, שחרור מתווכים כימיים שמשפיעים על גדילת הסקלרה והרשתית, וטשטוש היקפי.
- תרגילי עיניים ומשוב ביולוגי (כמו OEP ושיטת בייטס): לא הוכחו כיעילים.
- תיקון מלא או מופחת במשקפיים: אינו משפיע משמעותית, ותת תיקון לעיתים אף מאיץ את ההתקדמות.
- משקפיים לשליטה בתשבורת ההיקפית: עם תוספת כוח חיובי בהיקף. מחקר הראה רק ירידה קלה בקצב לעומת משקפיים רגילים.
- משקפיים דו מוקדיים ורב מוקדיים: שיפור מצומצם, ויעילות גבוהה יותר בילדים עם אזופוריה ופיגור באקומודציה.
- עדשות רכות לשליטה בתשבורת ההיקפית: עיצוב קונצנטרי שבו הכוח עולה בהדרגה מהמרכז להיקף. מחקרים ראשונים הראו ירידה בקצב.
- עדשות רכות דו מוקדיות ורב מוקדיות: תוצאות מעודדות לעומת עדשות חד מוקדיות.
- אורתוקרטולוגיה: יכולת בינונית (ירידה של כ-0.30D בשנה), עם צורך בניטור קפדני וסיכון מוגבר לזיהום.
- טיפול תרופתי (אנטי מוסקריניים): Pirenzepine ואטרופין הראו יעילות משמעותית. אטרופין בריכוז נמוך (0.01%) הראה יעילות וסבילות גבוהות, בלי השפעה משמעותית על הראייה מקרוב או על גודל האישון.
עדשות מגע לעין עצלה (אמבליופיה)
הטיפול המקובל באמבליופיה הוא תיקון אופטי מלא וכיסוי העין הטובה, אבל ילדים מתקשים לשתף פעולה בגלל אי נוחות ושיקולים קוסמטיים. עדשות מגע יכולות לעזור:
- בהבדלי תשבורת גדולים בין העיניים: שיעור הצלחה גבוה בשיפור החדות, במיוחד כשהאמבליופיה נגרמה מקוצר ראייה גבוה.
- באפקיה חד צדדית (אחרי הסרת ירוד מולד): עדשות מגע הן הטיפול המקובל, ועדיפות על משקפיים בגלל אי הנוחות ועיוות גודל התמונה. נדרשות עדשות עם חדירות חמצן גבוהה ומעקב קפדני.
- כתחליף לסגירה: עדשה עם תיקון יתר (היפראופי) לעין הטובה, או עדשה חוסמת אור, יכולות להחליף רטייה או טיפות אטרופין, במיוחד בתינוקות וילדים צעירים. זה דורש זהירות בגלל הסיכון לעין הטובה.
שתלי קרנית לזוקן ראייה
שתלים שמושתלים במשתית הקרנית משפרים את הראייה מקרוב בלי להשפיע על האקומודציה, על ידי שינוי כוח השבירה של הקרנית או עומק השדה. המחקר בתחום החל בשנות הארבעים, עם רקמת קרנית תורמת וחומרים סינתטיים. השתלים הראשונים סבלו מחוסר תאימות ביולוגית ונמק, ושתלי הידרוג'ל חדירים למים שיפרו את המצב.
יש שלושה סוגים: רפרקטיביים (בעלי כוח שבירה), דיפרקטיביים (פני שטח עם טבעות מיקרוסקופיות שמפצלות את האור) ופלנריים (משנים את התכונות המכניות של הקרנית). הם מושתלים בעין הלא דומיננטית, בכיס שנוצר במיקרוקרטום או בפמטו לייזר, ומיקום מדויק חשוב לתוצאה. היתרונות: ראייה טובה לקרוב, לבינוני ולרחוק, בטיחות (הפעולה בקרנית בלבד), הפיכות (אפשר להסיר את השתל) ופחות תופעות אופטיות מעדשות מולטיפוקליות תוך עיניות. החסרונות: ירידה בראייה לרחוק בעין המושתלת, יובש, ובעבר סיבוכים כמו קרטוליזיס, וסקולריזציה ועכירות, שנדירים בשתלים החדשים.
מיפוי קרנית ועדשות מגע
מיפוי קרנית הוא כלי אבחוני מרכזי לאיתור ומעקב אחר מחלות קרנית, ובראשן קרטוקונוס: מחלה ניוונית שבה הקרנית בולטת ומידקקת, מה שגורם לעיוות ולירידה בחדות. מטופלים רבים בקרטוקונוס זקוקים לעדשות קשות כדי לראות טוב. המיפוי נותן מידע על קמירות, אסטיגמציה, עובי ועיוותים.
עדשות מגע, קשות ורכות, עלולות לעוות את צורת הקרנית (Contact Lens Warpage) ולפגוע באמינות המיפוי, ולכן חשוב להסיר אותן מספיק זמן לפני הבדיקה. ההמלצה המקובלת היא לפחות 3 ימים לעדשות רכות ולפחות שבועיים לעדשות קשות, או לפי הנחיית הבודק. המיפוי הכרחי לפני ניתוח להסרת משקפיים, כדי לשלול קרטוקונוס ולהעריך התאמה, ויש לוודא שהעדשות הוסרו מספיק זמן. הוא משמש גם להתאמת עדשות באסטיגמציה אירגולרית ובקרנית מעוותת, כמו בקרטוקונוס, שבהם עדשות הן לעיתים האפשרות היחידה לראייה תפקודית טובה.
סיכום
עדשות המגע הפכו קלות וזמינות, אבל הן כרוכות בסיכונים משמעותיים, בעיקר זיהומי קרנית, שקשורים במידה רבה לחוסר היענות להוראות. ההתקדמות מציעה פתרונות חדשים לקוצר ראייה בילדים, לעין עצלה ולזוקן ראייה, אבל נדרש עוד מחקר על יעילות ארוכת טווח ועלות מול תועלת. הבנת הקשר בין מיפוי קרנית, עדשות ומצבי הקרנית חיונית לאבחון ולהתאמה נכונים, ויש צורך להגביר את המודעות להדרכה, להקפדה ולמעקב. זה מידע כללי ואינו מחליף בדיקה אצל אופטומטריסט או רופא עיניים.
שאלות נפוצות
מה הסיבוך החמור ביותר של עדשות מגע?
דלקת זיהומית בקרנית (קרטיטיס מיקרוביאלית), שעלולה לגרום לנזק קבוע לראייה.
האם אפשר לעצור קוצר ראייה בילדים?
יש שיטות שהראו האטה, כמו אטרופין בריכוז נמוך, אורתוקרטולוגיה ועדשות רכות מיוחדות. ההתאמה נעשית אצל איש מקצוע.
האם עדשות מגע עוזרות בעין עצלה?
במצבים מסוימים כן, למשל בהבדלי תשבורת גדולים בין העיניים ובאפקיה חד צדדית.
האם שתל קרנית לזוקן ראייה הפיך?
לפי המקור, כן, אפשר להסיר את השתל.